פסק-דין בתיק תא"ח 9329-06-12

1.      בהתאם להסכמת הצדדים שקבלה תוקף של החלטה מיום 18.4.13 ניתן בזאת פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, ולבקשת הצדדים בצירוף נימוקים קצרים.

2.      פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים קבלו את חוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 26.12.12, ולאחר שהצדדים הפנו שאלות הבהרה למומחה וקבלו ממנו תשובות לשאלות אלו, ולאחר שהצדדים הגישו טיעונים בכתב בהם התייחסו לחוות הדעת של המומחה בזיקה לטענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות . פסק הדין ניתן על סמך כל החומר המצוי בתיק כולל טיעוני הצדדים בע"פ ובכתב ובהתאם למתווה עליו הוסכם עם הצדדים בדיון מיום 26.12.12 ובדיון מיום 18.4.13.

3.      בין הצדדים נכרת הסכם שכירות (להלן: "ההסכם" או "הסכם השכירות") מיום 15.1.13 לתקופה של 36 חודשים (נספח  א לכתב התביעה), עם אופציה ל- 24 חודשם נוספים.  ההסכם איננו הסכם סטנדרטי ועיקרו מתבטא בכך שמדובר במושכר שהינו בית פרטי שהיה זקוק לשיפוץ, והשוכרים היו אמורים לשפץ את הבית ולהישאר להתגורר בו במשך תקופת השכירות. דמי השכירות היו נמוכים מהמקובל , אך השוכרים אמורים היו להחזיר את המושכר כשהוא משופץ מבלי לקבל תמורה נוספת עבור עבודת השיפוצים. ניתן להגדיר את העסקה שבין הצדדים כך שתמורת דמי שכירות מופחתים (סעיף 8.7.2 להסכם) שכרו השוכרים בית שהיו אמורים לשפץ, ואילו המשכירה הייתה נהנית מפירות השיפוץ (סעיף 8.7.3 להסכם), לאחר שהשוכרים המשפצים היו עוזבים את הבית בתום תקופת השכירות בה שלמו דמי שכירות מופחתים.

על פניו מדובר בעסקה ממנה יכלו שני הצדדים לצאת מורווחים, לו הייתה מתבצעת במלואה, אלא שכבר בתחילת תקופת השכירות נתגלעו חלוקי דעות בין הצדדים, אשר הביאו בסופו של דבר להגשת תביעת פינוי מחד, ודרישת שיפוי על הוצאות השוכרים בגין השיפוץ מאידך.

4.      כבר בדיון שהתקיים ביום 26.12.12 הוסכם על מועד פינוי שכן הצדדים הבינו שנוצר מצב בו לא ניתן להמשיך בקשר החוזי שבין הצדדים.

עוד הוסכם באותו מועד שימונו מומחה מטעם בית המשפט שיעריך את עלות עבודות השיפוץ שבוצעו על ידי השוכרים ולאחר טיעוני הצדדים יקבע בית המשפט מהו הסכום אותו על המשכירה לשלם לשוכרים.

5.      בדיון שהתקיים ביום 18.4.13 לאחר שהצדדים קבלו את חוות הדעת הוסכם כי הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואשר עמד על סך של 60,000 ש"ח יופקד על ידי המשכירה אצל ב"כ הנתבעת, אשר יעביר מתוכו סך של 45,000 ש"ח לנתבעת וסך נוסף של 15,000 ש"ח יישאר אצלו בנאמנות. הצדדים פעלו בהתאם למתווה זה וכעת נותר לקבוע האם קיימת יתרה לתשלום על ידי התובעת , ואם קיימת מה גובהה.

טיעוני הצדדים בהתייחס לחוות הדעת והתחייבויות הצדדים האחד כלפי משנהו :

6.      טעויות אריתמטיות:

לאחר קבלת חוות הדעת פנה ב"כ הנתבעת למומחה והפנה את תשומת לבו לטעות חשבונית אשר לטענתו נפלו בחישוב הסכומים בחוות הדעת.

המומחה בתשובה לפנייה זו השיב ביום 30.4.13 שאכן נפלה טעות כך שהסכום הסופי כולל מע"מ ותקורות הינו 230,284 ש"ח.

לטענת הנתבעת חלה טעות בחשוב בסעיף 10 י. (עבודות טיח) לחוות הדעת: אינני מקבלת את הטענה שכן החישוב הינו 72 ש"ח לשעת עבודה ל- 12 יום בני 9 שעות עבודה כל יום = 7,776 ש"ח כפי שנקבע בחוות הדעת.

הדבר נכון גם לגבי סעיף 10 י"ג (החישוב נעשה לפי שעות עבודה בשלושה ימים ).

10 י"ד צודק ב"כ התובע שכן 144 כפול 9 = 1,296 ולכן יש לקזז סך של 288 ש"ח .

לאור האמור לעיל סכום הבסיס הכולל את כל עבודות השיפוץ בתוספת מע"מ ותקורות עומד על סך של  229,996 ש"ח.

מחלוקות מהותיות:

7.      מע"מ:

לטענת התובעת אין לחשב מע"מ שכן לא מדובר בעוסק מורשה והנתבעת לא הציגה כל חשבוניות המצדיקות תוספת מע"מ. הנתבעת לעומתה טענה שיש לחשב את המע"מ במיוחד לאור העובדה שהחומרים שנקנו לצורך השיפוץ שולם בגינם מע"מ.

מצאתי כי שני הצדדים צודקים. אמנם לא הוצגו חשבוניות המעידות על תשלום המע"מ אך אני מקבלת את הטענה שהחומרים שנקנו שולם בגינם מע"מ. למרות האמור לעיל מאחר ואין גיבוי של חשבוניות לתשלום המע"מ אני קובעת כי החשוב יעשה על מחצית מסכום המע"מ.